נתחיל עם דמויות.

האם קרה לכם פעם שפגשתם מישהו שנראה בול כמו דוד חיים, אבל דוד חיים שלכם, מוכר ירקות בשוק, הוא אדם שקט ואינטליגנטי, ואילו זה, מזכיר גבוה בממשלה, קולו גס והוא טיפש?

אם נמשיך להסתכל עליו, על המזכיר הגבוה הזה מהממשלה שמזכיר את הדוד חיים, אולי נשים לב פתאום שאחרי שהוא מקנח את אפו הוא מכניס אותו לכיס הז'קט שלו בתנועה עגולה, מעט נשית, שמזכירה לכם את האקסית שלכם שהייתם מטורפים עליה? ממש-ממש לא את הדוד חיים האורגינלי שלכם.

וכשאנחנו ממשיכים להסתכל עליו אולי נגלה שיש לו טיקים עצבניים כמו ל... בחיי, כמו לאייכמן בסרטונים מהמשפט שלו בירושלים!

וכולי' וכול' וכולי'. ככל שנתבונן יותר, כך נגלה עוד דבר ועוד דבר שיוסיף למורכבות שלו כאדם.

במילים אחרות – כל אדם שנכתוב עליו נשתדל להימנע מאפיון שטחי שלו וננסה להביא את  המורכבות והמרובדות שלו. כך לפחות אני מנסה לכתוב.

תרגיל להתנסות:

כתבו תיאור של קבצן שיושב על המדרכה. אתם תחליטו איך נראה הקבצן והיכן הוא נמצא.

ואז תוסיפו את הנתונים הבאים:

הוא יהיה לבוש סמרטוטים אבל הנעליים שלרגליו יהיו חדשות ומבריקות וכשהוא יושיט את ידו לקבל נדבה והשרוול יתרומם מעט יתגלה שעון רולקס יקר על פרק ידו.

תהיה לו תנועת גוף מסוימת של דודה שרה שלכם, או של המורה לגיאוגרפיה או של צ'יפופו שקראתם בילדותכם.

והוסיפו לו עוד אפיון או שניים של דמויות אחרות שאתם מכירים מהמציאות או מהספרות / קולנוע /תיאטרון.

עכשיו, עצמו עיניים ותתחילו לראות אותו עם כל המורכבות שלו, ואז לאט-לאט כתבו את התיאור שלו. בכל פעם שתאבדו את זה, עצמו שוב את עיניכם, חזרו אל התמונה ותמשיכו לתאר.

ואחר כך? אתם שואלים.

פשוט תמשיכו. אני סקרנית לראות את הקבצן הזה ממש כמו בסרט, מתחיל לזוז, איפה הוא נמצא, איזו אינטראקציה הוא יוצר עם סביבתו... כתבו.

בהנאה,

שז