משוררת, סופרת ומחזאית.

אני בת שישים ואחת. אני מציינת את גילי משום שאני מרגישה בת-מזל, שבכתיבתי זכיתי להיות חלק מזרם שהוביל שינוי חברתי בישראל.

​

בספריי, במחזותיי, וגם בהופעותיי כזמרת במועדונים בשנות השמונים והתשעים, כתבתי, לחשתי, דיברתי, שרתי, ניגנתי, צעקתי וצרחתי את הכאב, הזעם, האימה והאין-אונים של ילדות ונשים שמוּכּוֹת ונאנסות במשפחה, את היופי והעונג והבלבול והאַשְמָה והמחשכים והאוֹרוֹת והשְמָחוֹת והתענוגות שבקשרי אהבה אינטימיים בין נשים, ואת הזעם, הכאב וחוסר האונים של להיות אזרח מוחלש ומופחת-זכויות בישראל כאשר את אישה, ועוד יותר כאשר את לסבית.

​

לא תמיד האמנות והמציאות זוכות ללכת יד ביד, ואילו אני זכיתי להיות חלק ממאבק מדהים של נשים פמיניסטיות ושל לסביות והומואים, ולראות שינוי לטובה עוד בימי חיי. יחד עם זאת, אני מרגישה שמחה וגאה בעצמי על כך, שהשתדלתי להיות נאמנה למוּרְכָּבוּת שבתוכי ובעולם מחוצה לי, כך שלַרוב, הטקסטים שלי אינם מדיפים ניחוח של ספרות מגויסת.