טעימת קריאה - ריקוד המשוגעת
השירים של שז רצופים שורות חזקות, תוקפות, לא מרחמות, אבל גם לא נעדרות אירוניה עצמית. בין חוויות היסוד החוזרות בשירים יש חוויית ילדות מקרינה של "גירוש" או של עקידה נשית בידי אב רומס ואם משתפת פעולה, אבל יש גם געגועים מאוחרים ליד המצליפה. רק בשירים ניתן לתקן בדיעבד את מה שהחיים לא יוכלו לתקן. חוויות היסוד ארוגות זו בזו, ונפרדות, וחוזרות ונאחזות וצובעות זו את זו כבמבנה מוסיקלי – בספר שמזכיר לנו שלשירה יש כוח.
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999
86 עמ' | בעריכת מנחם פרי
איך העזתם לקחת ממני את אלוהים
אלוהים נמצאת בתוכי
היא חסרת מין
היא מעל לכל
האותיות המרובעות
בספרים שלכם
מעל בתי-הכנסת שלכם
אלוהים נמצאת בכל חדר-מדרגות שאני
נטושה בו היא רוח ואני בלון שהייתי
קודר ועכשיו אני צבעוני עף
בשמיים להתערסל בחיק האלוהים
את הולכת על מדרכות שהזין היהודי הלאומי תכנן
והזין הערבי בנה
את חיה בתוך גדרות
שהזין היהודי-ערבי תקע בן מסמרות
מן השמיים מורידים לך זין
שמו אלוהים והוא שומר עלייך
ותמיד הוא קדוש
כי הוא זין
כרעי על ברכייך, בתי
כרעי על ברכייך, בתי
הכירי תודה
הכירי תודה
לזין האלוהי
שייכנס בנו הזין
ונגדיל עצמנו
לפלוט עוד זין.
כל געגועיי מתנקזים אלייך
אהובתי שלי
איילה שחוּמַת עיניים
דקת מִפְרָקִים
את דוהרת בסלואו-מושן
בַיָם בְּעֵת שְקיעה והמוסיקה בהתאם נוּגָה
איילה
אני שרה לָךְ:
"בני לי בית".
אמרי לי כעת - איילות בונות בתים או רק
יאוּצוּ בּין שיחים או בחוֹלוֹת ים תל אביב הַסְחוּפִים?
אמרי לי כעת - איילות מדברות? לא רק
בעיניהן? לא רק הפחד? לא רק אוֹתוֹת?
כי אני ממדבר באתי ורב הצמא
ובפאבים בָּעיר עבורי כבר אָפַס המקום
וּבְלילה אָפֵל מתפזֵר שערי הקודר
אבל אני עוד שרה לך:
"אהובתי שחומת עיניים
דקת המִפְרָקִים
בְּני לי בית
בְּני לי בית
בין סלעים".
אני עוד שרה לך
פצועה וּכְאבים
ואלוהים אוהבת אותי
כרגע היא מנשקת אותי ברוֹך עם הטל
היא מלטפת אותי בעדינות דרך הרוח
מילותיה אינן מסתיימות לְעולם
וְאַת שוּב כָּאן.
באהבתו אותי
היטלר משחיל פנינה ראשונה מהשרשרת
אל תוך גרוני – אחר כך באה
פנינה נוספת, ועוד אחת, נחש
לבן מאורך משתחל פנימה.